ההיסטוריה של ההלבשה התחתונה

כאשר אתם באים לדירות דיסקרטיות בחיפה, ורואים את הבחורה בהלבשה תחתונה, מיד עומד לכם הזין.

ואולי זה זמן טוב לדבר על ההיסטוריה של ההלבשה התחתונה.

להלבשה תחתונה יש היסטוריה ארוכה ומרתקת שתחילתה בתרבויות עתיקות. המילה "הלבשה תחתונה" באה מהמילה הצרפתית "linge", שפירושה פשתן. בימים הראשונים, הלבשה תחתונה הייתה עשויה מפשתן, כותנה ומשי, ונלבשה בעיקר למטרות היגיינה וצניעות.

במצרים העתיקה, נשים לבשו סוג של בד פשתן שנקרא שנטי, שהיה כרוך סביב המותניים ובין הרגליים. ביוון העתיקה, נשים לבשו בגד דומה שנקרא כיטון, שהיה עשוי מפשתן או משי ועטוף על הגוף.

במהלך ימי הביניים, נשים לבשו סוג של בגד תחתון הנקרא chemise, אשר היה עשוי מפשתן או כותנה ונלבש מתחת לשמלותיהן. ה-chemise היה מעוטר לעתים קרובות עם תחרה או רקמה ונחשב לפריט יוקרה.

במאה ה-16, המחוכים הפכו פופולריים באירופה. המחוכים היו עשויים מחומרים נוקשים כמו עצם לווייתן או פלדה ועוצבו לעצב את הגוף לדמות שעון חול. לעתים קרובות הם נלבשו מעל בגד ושרוכו בחוזקה כדי ליצור קו מותניים דק.

במאה ה-19, המצאת מכונת התפירה הקלה על ייצור המוני של הלבשה תחתונה. הבגדים התחתונים של נשים הפכו משוכללים ודקורטיביים יותר, עם תחרה, סרטים ורקמה. ההמולה, בגד תחתון מרופד שנלבש על הירכיים, הפך פופולרי בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.

במאה ה-20, הלבשה תחתונה הפכה לפונקציונלית ונוחה יותר. החזייה הומצאה בתחילת שנות ה-1900, ועד שנות ה-20 היא הפכה למרכיב עיקרי בבגדים תחתונים של נשים. גרבי ניילון הוצגו בשנות ה-30, ועד שנות ה-50, הם הפכו לסמל של נשיות וזוהר.

בשנות ה-60 וה-70, הלבשה תחתונה נעשתה נועזת ופרובוקטיבית יותר. המצאת חומרים סינתטיים כמו פוליאסטר וספנדקס אפשרה עיצובים מתאימים יותר וחושפניים יותר. החוטיני, סוג של תחתונים שמותיר את הישבן חשוף, הוצג בשנות ה-80 והפך לפופולרי בשנות ה-90.

כיום, הלבשה תחתונה זמינה במגוון רחב של סגנונות, מפרקטי ונוח ועד סקסי ופרובוקטיבי. זה כבר לא רק תחתון פונקציונלי אלא הפך להצהרה אופנתית וצורה של ביטוי עצמי לנשים. ואנחנו אוהבים את זה.